ספרי ילדים מומלצים מכל הלב-מי שתה לי?

מי שתה לי?

כתבה: שהם סמיט, איירה: רותו מודן, הוצאה: ספריית פועלים

סיפורו של ילד, מיץ שנעלם ואבא אחד עם מלאי תירוצים.
סיפור מקסים שהאיורים של רותו מודן בו (שספר שאיירה וכתבה הומלץ פה כבר בבלוג "סעודה אצל המלכה") תורמים עד מאד לטקסט השנון. 

מיץ נעלם מהמקרר. הילד שחיכה לסיימו, מגלה שמישהו סיים אותו לפניו. סיפור הבנוי כדיאלוג של ילד ואביו כדי לפענח את התעלומה. הילד מנסה למצוא תשובה לתעלומה והאב, המנסה כנראה להפנות אצבע כלפי אשם אחר, מצליח לייצר סיפור המתרץ את היעלמו של המיץ בצורה שנונה ומשעשעת. הכל מתחיל ונגמר בגמל צמא שהיגיע לפתח הבית וליבו של האב נכמר עליו. משום כך, נתן לו את המיץ שנותר. לכל שאלת הבהרה מצד הילד, מצליח האב למצוא תשובה וכל תשובה מייצרת עוד שאלה עד לסוף הטוב. 

לאורך הספר, ניתן למצוא סיטואציות עימן יכול כל ילד להזדהות (וגם כל הורה...)-ההכנות לקראת השינה, אמבטיה, סוגיית הטלויזיה, שאלת הגבולות (לדוגמא: מה קורה כשלא מרשים לגמל לצפות בטלויזיה? הוא משתולל מכעס  ואיך מרגיעים אותו? בחיבוק ואמפטיה) וגם הקשר  עם ההורים בכלל.

האיורים של רותו מודן מאפשרים חוויה של צפיה במעין סרט, כאשר דמות האב והבן מאויירות בשחור לבן וצופות במתרחש  ובכך מודגשת חווית הילד בסיפור. הסיפור אותו מספר האב מצוייר כסרט צבעוני בו צופים השניים. בדרך זו ניתן להתייחס לשני הרבדים בסיפור-לסיפורו הדמיוני של האב מחד ומאידך, לתחושות של הילד לסיפור ולמצבים השונים אליהם נקלע האב בהתמודדות עם גמל לא פשוט. 

אותי, באופן אישי, הספר ממש הצחיק כי בהחלט יכולתי למצוא אותנו בו. את מיקה הספר ממש הצחיק כי האיורים המזכירים קומיקס איפשרו לה למצוא רגעים משעשעים רבים וגם התירוץ המקורי של האב גרם לה לתהות "איזה מין אבא מצחיק זה? גמל? נו באמת..."


כשמשוחחים עם הילדים ניתן להתייחס לשני הסיפורים המקבילים-לסיפור של האב לעומת התחושות של הילד. מומלץ לשוחח עם הילדים על ההתמודדות שלהם בסיטואציות השונות לעומת ההתמודדות של הגמל, על ההתמודדות של האב בסיטואציות אלה לעומת שלנו ההורים. אני גם הייתי ממליצה לדבר על ההתנהלות של האב בהמצאת הסיפור, מה הם חושבים שקרה באמת, האם מבוגרים לא צריכים להודות בטעויות? הייתי ממליצה אף לשתף בטעויות שלכם גם בניתוח הסיפור וגם בכלל. אף אחד לא מושלם...