מה בסך הכל רציתי? לשחק כדורגל

אתמול פגשתי ילדה בג'ימבורי. בת 7. היא היתה שונה מכל שאר הבנות.  התחיל לרדת גשם והיא מיד יצאה החוצה להשתובב בשלוליות. כשחזרה החלה לשחק בשק איגרוף. האגרופים והבעיטות היו חדים ומחושבים. החמאתי לה. היא אמרה שהיא מתאמנת בג'ודו אבל שהיא בכלל רוצה ללמוד כדורגל . היא אמרה אמא שלה לא מרשה, היא אומרת שזה ספורט של בנים ולא של בנות. בגלל זה היא שלחה אותה ללמוד בלט ורק השנה היא הסכימה שתתחיל ללמוד ג'ודו.

" מה עם ההפסקות? את לא משחקת כדורגל?"

"אני לא בועטת כל כך טוב בכדורגל בגלל שאני לא מספיק מתאמנת אז אני רצה אחריהם ומסתכלת מה הם עושים אבל עדיין אני לא מספיק טובה. יש שם עוד בת אחת אבל היא ממש טובה וגם היא אומרת שאני לא טובה בכדורגל"

היא הזכירה לי את מיקה כשהייתה בגילה. מיקה גם התחילה בחוג בלט בגיל צעיר אבל ביקשה להפסיק. היא החליטה ללכת ללמוד כדורגל. סיפרתי לה שמיקה הלכה לחוג כדורגל רק עם בנים כי לא הייתה קבוצת בנות. שלא הסכימו להכניס אותה לקבוצה כי היא בת עד שדיברתי עם המאמן. שצחקו עליה כי היא לבשה ורוד ואמרו לה שהיא לא מספיק טובה גם בהפסקות כששיחקה כדורגל עם הבנים, אבל היא לא ויתרה. בסוף השנה כבר רצו כולם שהיא תשחק בקבוצה שלהם. אחר כך היא בחרה להתאמן בהוקי רולר. עכשיו היא לומדת שחמט והיא אלופת הארץ עד גיל 10 לבנות, גם מקום שיש מספר מועט יותר של בנות והיא נכנסת עכשיו לנבחרת ג'וג'יטיסו שגם שם מספר מועט של בנות. בהפסקות היא עדיין משחקת כדורגל עם הבנים ואפילו חלק מהבנות מצטרפות מידי פעם.

" הלוואי שהייתי יכולה להיות כמו הבת שלך"

נצבט לי הלב. 

היא באמת יכולה אבל קשה לטפס על חומות שאומרים לך שהן גבוהות מאד ושאת לא יכולה לטפס עליהן. קשה להאמין כשאת רואה את כולם מצליחים לטפס אבל לך קשה אז בסוף את מתייאשת. 

קשה להיות טובה במשהו אם לא מתאמנים כי practice makes perfect . 

יש הרבה קשה אבל יש שם גרעין קטן שרוצה לפרוץ ולצמוח אבל לא משקים אותו בכלל ובסוף...בסוף הוא יבול

 

ואז נפלו לי כמה אסימונים:

1.      אם אנחנו מחזקים את הדברים שהילדים שלנו אוהבים וטובים בהם אז השמיים הם הגבול

2.      הכל מתחיל מהבית. יש לנו כל כך הרבה השקעה כהורים לטוב ולרע. אם ניתן להם כלים להתמודד גם אם חוסר אמונה של אחרים ביכולות שלהם, עם הגדרות מגדריות של הסביבה, נאמין בהם, נעזור להם להאמין בעצמם, הם יוכלו להתמודד ביתר קלות

3.      הגדרות סטריאוטיפיות הן פאסה. בן יכול ללמוד בלט, בת יכולה ללמוד כדורגל ואפילו להצטיין בתחומים האלה. אנחנו כבר לא חיים בימי הביניים.

4.      כל שינוי קטן הוא אולי טיפה קטנה אבל הרבה טיפות יוצרות גשם ומפרות עוד זרעים שיכולים לצמוח

5.      ללמד את הילדים שלנו להיות בני אדם טובים יותר, שמקבלים כל אחד מעבר לשוני שלו ואולי דווקא בזכות השוני שלו ונתחיל בזה שנלמד אותם לקבל את עצמם ונקבל אותם כמו שהם

6.      לדבר על ערכים זה יפה, לדבר על שילוב ועידוד בנות במקצועות ובתחביבים שנתפסים סטריאוטיפית גבריים זה גם מאד יפה אבל צריך פה גם שינוי מערכתי. שינוי במערכת החינוך, שינוי בחינוך הלא פורמאלי, שינוי בתקציבים שמופנים לבנות שבוחרות במסלולים האלה כדי לעודד על אחד לעסוק בדברים שהוא טוב ומצטיין בהם. 

7.  לא, אני לא מדברת על אפליה מתקנת, אני מדברת על שינוי תפיסה מערכתי, על הסתכלות שכל אחד טוב במשהו ואם נעודד את דור העתיד לעסוק במה שטוב לו, נרוויח כולנו חברה טובה יותר.

אנחנו עוברים לגור ביחד

לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר.

אמא של יונתן (החתן לעתיד) סיפרה שיונתן אמר לסבתו שהוא לא יגור לנצח אצל אבא ואמא.
הסבתא שאלה:"אז איפה תגור?"
יונתן בתגובה:"עם האישה שלי"
"ומי זאת?"
 "מיקה, אבל עוד לא ביקשתי ממנה....".
מיקה ששמעה את הסיפור הגיבה:" מה לעשות...אנחנו מאוהבים!" 


להזכיר רק שמדובר בשני ילדים בני 4 וקצת. חשבתי שייקח עוד קצת זמן לפני שאצטרך לעזור לילדה עם הדיור.....מזל שמחירי הדירות בירידה!

מה זאת אהבה?

מיקה בת 4 והיא מאוהבת.


מיקה:  "אמא, אני מאוהבת ביונתן"
אמא: "למה?"
מיקה:"כי הוא עדין ורך כמו צמר גפן מתוק"
אין ספק שלהיות מאוהבת מוציא מאיתנו כבר מגיל צעיר הגדרות פילוסופיות.




מיקה:"אמא, אני רוצה להתחתן עם יונתן"
אמא:" למה דווקא איתו?"
מיקה: "כי אני אוהבת אותו. הוא עדין ומנומס והוא עושה לי נעים בלב. גם יהיו לנו ילדים ותהיה לנו חתונה עם במה וריקודים"
אמא:"החלטתם מתי?"
מיקה:"כן, ביום שישי"
אמא:"זה קצת מוקדם, מיקה. אמא צריכה לקנות שמלה. יש הרבה דברים לארגן"
מיקה:"טוב, אז נדחה לשבת"


אמא גם צריכה לרדת 10 קילו לפחות ועד יום שבת הקרוב זה כנראה לא יקרה. נצטרך לדחות את החתונה ב....20 שנה לפחות. זה בערך הזמן שייקח לאמא לחזור למשקל לפני הלידה (כן, אני כבר 4 שנים אחרי לידה) וזמן לבחור שמלה מתאימה וכמובן לאשר את הרזומה של החתן, לבדוק היטב את המשפחה (למרות שאנחנו מכירים עוד משהזאטוטים היו בבטן...). התעייפתי רק מלחשוב על זה......אה, שרפתי קלוריה!

במה אמא עובדת

ברוח חג החירות...
אז
בשנה שעברה מיקה התלבשה בשמלה, נעלה את הנעלים של אמא, שמה תיק קטן על הכתף, פנתה אלי ואמרה: "אמא, אני סיימתי לעבוד בגן. אני רוצה לעבוד במה שאת עובדת"
אמא: "ובמה אמא עובדת?"
מיקה:" בעבודת פרך" 


והיום
מיקה:" אני רוצה להיות וטרינרית ולטפל בחיות"
אמא:"מיקה, זאת בחירה מצויינת. את יודעת מה אבא עושה?"
מיקה:"אה...כן, הוא מהנדס. הוא עובד עם מנועים ומתקן דברים"
אמא:" ומה אמא עושה?"
מיקה:"אני לא יודעת"
אמא:" (באכזבה פולנית קלה) "מיקה, את לא יודעת מה אמא עושה? במה אמא עובדת?"
מיקה:"את אומרת לאחרים מה לעשות"


זה מה שנקרא הגדרת יעוץ ארגוני בשפת עוללים...לפחות קודמתי משפחה נרצעת לשליטה רמה

אמא זה הכי בעולם

מיקה החליטה שהיא רוצה לגדל חולדת פנדה (כן, יש דבר כזה. ולמרות שכתוב פנדה היא יותר דומה לעכבר מכוער ודוחה)
מיקה:"אבא, (צריך לדעת למי להפנות איזו בקשה) מתי נוכל לגדל חולדת פנדה?"
אבא:"מיקה, יש לנו את שולה החתולה, עדיף שלא נביא חולדת פנדה. שולה עלולה לטרוף אותה"
מיקה:" אז כששולה תמות אפשר?"
אבא:"מיקה, גם אמא מאד לא אוהבת חולדות, עכברים וגם לא עכבישים"
מיקה:" וכשאמא תמות אז אפשר?"
אבא נשאר בלי מילים............


רצתי לבדוק את ביטוח החיים שלי לבדוק שאני שווה משהו למישהו (לחברת הביטוח בעיקר....)

פמיניזם לגיל הרך

גיליתי בתקופה האחרונה שיש לי בת גם במובן הסטריאוטיפי בבית. היינו רגילים שאצלינו בבית משחקים במכוניות, משתמשים בכלי עבודה ופתאם...צץ יותר הרצון לשמלות, משחקים בנסיך ונסיכה, באמא ותינוקת. 
אנחנו מאד מנסים לאזן את המסרים שמקבלת הנסיכה ולהלן כמה דוגמאות שמעלות את השאלה-פמיניזם מהו?


חברה היגיעה למיקה והן בנו אוהל והביאו כלי מטבח ואוכל כדי לבשל בתוכו. האוהל התפרק ושתי הזאטוטות קראו לעזרת אמא. אמא היתה עסוקה בלבשל ארוחת ערב (פמיניזם כבר אמרנו?) והקטנטנות לא איבדו את העשתונות. הן חזרו לחדר הביאו שתי ערכות של כלי עבודה  והתחילו במרץ לתקן את האוהל. 


בחורף, שמלות הן לא ליומיום בגן אלא לקבלת שבת ולאירועים (מי שניסתה בודאי יודעת, שגרביונים אין דינם כמכנסי פוטר חמים). כשהיגיע חבר של מיקה אלינו לביקור, מיקה רצתה להתחיל להתארגן. סידרה את השיער, בחרה קשת ופנתה לאמא בשאלה: "אמא, נכון שכשנעם בא אלינו זה אירוע?"
אמא:" כן, מיקה" (איך לא ראיתי את זה בא....)
מיקה:" אז אם זה אירוע, אז אפשר ללבוש שמלה לכבוד זה?"


ביום הההולדת כששאלו את מיקה מה אבא עושה איתה היא ענתה:"משחק איתי משחק מחשב, משחק איתי במכוניות  ומטיס איתי מסוק"
ובתשובה לשאלה מה אמא עושה איתך, ענתה:" מעניקה לי חום, אהבה וממתקים" 
אז יכול להיות שגם האמא הפמינסיטית הגאה פחות אוהבת טכנולוגיה, פחות אוהבת מכוניות, משחקי מחשב ומטוסים. מזל, שאבא שלה מתחבר לצד הגברי שלו ומאזן את התמונה. ואפרופו אבא של מיקה ופמיניזם...הוא אמר פעם:"אני אוהב אותך שאת פמיניסטית גאה ולמרות זאת עדיין מבקשת ממני להחנות לך את האוטו"

חג החירות וגנים פולניים

לא סתם נקרא פסח "חג החירות". ברוח החג החלטתי לקחת חופש קצר. לאור ההחלטה האמיצה, מיקה החליטה להיות חולה ואחר כך תקף גם אותי וירוס חביב. הגעתי למסקנה שאכן בחופשת מחלה יש גם את המילה חופש, אז למה להיות קטנוניים?
האמת שכל מה שרציתי היה להתחפר בין השמיכות, לשתות תה פולני טוב ולשקוע בשינה עמוקה...אבל שמעתי קריאות מהחדר הסמוך של כל הבלאגן שמחכה להתייחסות. נראה לי שהדחף לסדר ולנקות (שבדרך כלל הוא גן רציסיבי אצלי) תוקף כל אם יהודיה סמוך לחג הפסח, משהו כמו אלרגיה לפריחה. בינתיים, כבר רואים את התיקרה וחלק מהריצפה, נקווה שבעוד כמה ימים נגלה שהחדר בעצם הרבה יותר גדול ממטר על מטר...