היידי בת ההרים, תיאטרון המדיטק בשיתוף הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין

מחזה: עידו רקלין

בימוי: רפי ניב

עיצוב תלבושות: יהודית אהרון

עיצוב תפאורה: טליה אוטולנגי

עיצוב בובות: אמירה פנקס

המחזה מבוסס על ספרה של יוהנה ספירי.

נכון, שלא כתבתי הרבה זמן, שמרגיש לי כמו נצח (אולי גם לכם...). ההצגה הזו גרמה לי לרצות לחזור לכתוב ולשתף אתכם.

ההצגה בשילוב הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין ועדיין הצגה שהיא מעדן עם רמת משחק גבוהה מאד של כלל השחקנים ותיקים כחדשים. עלילת הספר מצליחה לקרום עור וגידים במחזה שכתוב בצורה שאינה מתיילדת ומבוצע בצורה מקצועית עד מאד, כיאה לתיאטרון שמכבד את עצמו ואת הקהל שלו.

סיפור העלילה מתמקד בהיידי. היידי היא ילדה הגרה עם דודתה לאחר מות הוריה. כאשר הדודה מוצאת משרה בבית מלון בפרנקפורט היא מחליטה לקבלה ומותירה את היידי עם סבה,  ללא כל התראה מוקדמת.

הסב מוכר בכפר כטיפוס נרגן ומתבודד, אך היידי מוצאת במהרה את הדרך לליבו.

היא גם מפתחת ידידות עם פטר, הנער הרועה את העיזים וביניהם את העז של סבה.יש לציין, שעדר העיזים הוא בובות המופעלות בצורה מקסימה על ידי השחקנים, הלובשים בגדים בצבעים שמאפשרים התמקדות בבובה ולא בשחקן. מי שראה את "הקוסם מארץ עוץ", שהוא שיתוף פעולה של בית לסין והמדיטק, ודאי יזכור את טוטו שגם הוא היה בובה המופעלת על ידי שחקנית וגם שם התוספת הייתה מבורכת. 

ובחזרה לעלילה...פטר והיידי נעשים חברים קרובים והוא גם משתפה בחוויותיו מבית הספר ובקושי לקרוא. לאחר שנה, חוזרת דודתה ומבקשת לקחתה עימה לפרנקפורט לארח חברה לילדה נכה ועשירה, קלרה.

הסב מסרב, אך הדודה לוקחת אותה במרמה תוך שיכנועה של היידי לחפש עבור פטר "ספר בלי מילים", שייקל עליו ללמוד לקרוא.

התמימות והחן של היידי, המגולמת על ידי יעל בוטון, מצליחה להמיס לבבות הן במחזה והן בקהל.

היא מגיעה לבית של קלרה, רוצה לחזור הביתה אך משתכנעת להישאר כדי להיות חברתה

 של קלרה, כאשר היא בטוחה שהעניין זמני והיא תשוב לסבה בהרים.

 מיכל וייברג, המשחקת לעילא את המורה הפרטית של קלרה, מתקשה לאפשר להיידי את החופש לו היא זקוקה ומנסה להגן גם על קלרה על ידי הצרת צעדיה.

היידי מצידה חושבת שקלרה צריכה לצאת ולא להישאר סגורה בבית, אך בתחילה קלרה מתקשה בכך. היא רגילה שהיא תלויה באחרים, חיה בחששות , בודדה.היידי מספקת לה את האפשרות לראות את הדברים בצורה שונה ממה שהייתה רגילה ומתפתחת ביניהן חברות אמיצה.

געגועיה של היידי לסבה גוברים, ולבסוף אביה של קלרה מסייע לה לחזור אליו, להרים. 

למרות המרחק לקרה והיידי ממשיכות קשר של מכתבים. לאחר הפצרות, אביה של קלרה לוקח אותה להורים בהשגחת מורתה. כאשר היא מטיילת עם היידי ופטר, כסא הגלגלים נשבר. היידי חוזרת לכפר קרוא לעזרה בזמן שקלרה נותרת לבדה  קלרה המפוחדת מנסה להתגבר על הפחד ולפתע היא מבחינה בעז של היידי על קצה הצוק ובלי משים היא מצליחה ללכת לקראתה. בהחלט נס שמתאים לחנוכה:) 

מיקה מחאה כפיים במרץ וממש התרגשה לאורך כל ההצגה. כאשר הצגה מצליחה לגעת ולרגש כך טווח גילאים נרחב כל כך (ההצגה מומלצת מגיל 8) , היא בהחלט גורמת לי לצאת ממנזר השתיקה ולהעלות ביקורת זו על הכתב. 

לאחר ההצגה מיקה המשיכה לשוחח על ההצגה ושאלה שאלות רבות כגון:"למה הדודה רימתה את היידי?", "למה אבא של קלרה אסר עליה לצאת אם בסוף זה עשה לה טוב?", " מה גרם לה בסוף להצליח ללכת?" שאלות שאיפשרו לנו לדבר על מה מוכנים לעשות בשביל מי שאוהבים, האם אנחנו יודעים מה טוב בשביל אחרים,כיצד רגשות משפיעים על הגוף, מהו חבר טוב, מה נהיה מוכנים לעשות בשביל אחרים ובאיזה מחיר.

ולסיכום, הצגה מקסימה, צוות שחקנים מעולה, חוויה מצויינת גם לימי החורף הקרים ממש כמו שוקו חם מתחת לשמיכה. תבלו!