הנסיכה זוהרה
כתבה: רונית רוקאס
איירה: מאיה שלייפר
הוצאה: ידיעות אחרונות, טל מאי
הנסיכה זוהרה עטופה כל הזמן בדאגות מצד הוריה ובדאגה לכל צרכיה על ידי משרתיה, עד כדי כך שאין מתאפשר לה לעשות דבר בו היא חפיצה או לעשות דבר כלשהו לגמרי בעצמה. לנסיכה זוהרה יש חובה להיות נסיכה, כפי שמשתמע מהמובן הסטריאוטיפי של המילה. היא כמהה לשחק בים ולחברת ילדים, אך הוריה מצפים ממנה לנהוג בנימוס ובאיפוק ולהבין שמאוויה אינם עולים בקנה אחד עם תפקידה הרשמי.באחד הימים, במהלך תהלוכה בממלכה מתלווה זוהרה אל אביה ואמה, המלך והמלכה. היא מצליחה לחמוק מהסעודה המפוארת שנערכת למשפחתה המלכותית. הנסיכה זוהרה שומעת לפתע צעקות מאחד הבתים. היא מחליטה להתגבר על פחדיה ולהיכנס ולבחון את מקור הצעקות. להפתעתה, היא מגלה שם חבורת ילדים משחקים. הנסיכה זוהרה אינה רגילה לחברת ילדים ובעיקר לא לילדים שאינם מתנהגים באיפוק ובנימוס אך מצליחה לבסוף למצוא את מקומה בחבורה ואף משתתפת איתם באכילת פחזניות שאפתה אימם למשפחת המלוכה. היא מחליטה לקחת חלק בחגיגה ולמרוד בכל המוסכמות של נסיכה מאופקת ומנומסת. כאשר הילדים מבינים את משמעות מעשיהם ואת ההשלכות הצפויות, הם מחליטים לברוח מחשש לתגובת המבוגרים העתידה להגיע. הנסיכה זוהרה מחליטה להצטרף אל החבורה, למרות שהקינוחים היו מיועדים לה והיא אינה מוכרחה כלל לברוח. היא רצה עם חבורת הילדים לעבר הים, הים שהוריה אסרו עליה להגיע אליו מחשש ששמלתה תתקמט ושיערה ייהרס ואף קורעת את השמלה המלכותית כדי להצליח לעמוד בקצב של הילדים האחרים. הילדים, למעט זוהרה, בוחרים להתחבא, בעוד היא מחליטה לעשות כרצונה ולטבול במים. היא כמעט טובעת וחבריה החדשים מצילים אותה. הנסיכה זוהרה מעמידה פני מעולפת כדי שהוריה לא יכעסו על חבריה אלא יעריכו את המעשה האמיץ שעשו. היא מצליחה לבסוף להשיג את מבוקשה- הוריה, המלך והמלכה, אינם כועסים על חבריה אלא משבחים אותם והיא נפגשת מאז עם חבריה החדשים בכל שנה בים ומשתובבת איתם כאוות נפשה.
הנסיכה זוהרה היא דמות מורכבת. כמו כולנו היא אינה מושלמת (כן, אני רואה שיש כמה כאלה שמרימים גבה כאילו אינם יודעים מה זה אומר...). יש בה את הסקרנות, השובבות, המרידה במוסכמות, העצמאות, אך יש גם את ההיגררות אחר אחרים, את
הניסיון "לטייח" את מעשיה, לשקר להוריה וגם היהירות שהורגלה לה כמורמת מעם, הגורדמת לה לעיתים להתנהג לילדים האחרים כנתיניה. דווקא מורכבות זו בדמות מחברת את העלילה למציאות של הילדים, לסוגיות שהם יכולים להזדהות איתן ולמצוא עצמם מתלבטים אודותיהן ולהורים, כמובן, להציף את הנושא ולדון אודותיו.
מאיה שלייפר איירה בחן ובקסם רב את הסיפור. באיורים בשחור, לבן ואדום (בחירת צבעים שקצת מזכירה את ספרי ילדותינו הישנים) היא מצליחה להפיח חיים בדמויות, כך שנדמה שהעלילה ממש יוצאת מתוך הספר ונוגעת בקורא. גם הדגשת המילים, הטייתן, גודלן ועיצובן משפיעות על התחושה של הזרימה בעלילה ועל התחושה כי הקורא ממש יכול לחוות את החוויות שעוברות הדמויות.
הנסיכה זוהרה מצליחה להשתלב יפה בין שלל דמויות של גיבורות אחרות בהוצאת טל מאי וביניהן "אוטוליין והחתולה הצהובה", "הנסיכה שלבשה שקית נייר" וכמובן ספריה של מאירה פירון "ריגול חיטוט ושוקו חם" ו"בנים בנות וסודות כמוסים".
סוגיות רבות אפשריות לדיון עם הילדים: מה הם חשבו על התנהגות הנסיכה זוהרה? האם יש מישהו/משהי בגן/בכיתה שמנתהגים כנסיך/נסיכה וכיצד זה בא לידי ביטוי? האם יש משהו בהתנהגות שלהם עצמם שדומה להתנהגות הנסיכה זוהרה? מה קורה כאשר ההורים אוסרים משהו וממש רוצים, מה עושים? מה יכולות להיות התוצאות? מה עושים כאשר חברים עושים משהו שהם יודעים שאינו נכון או אסור או אפילו סתם לא נעים להם?מה קורה כאשר חברים לא מסכימים לעשות את מה שהם רוצים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה