נשיקה לשפונזהכתבה: ליה נרגד, אייר: יוסי אבולעפיה, הוצאה: עם עובד
מכירים את הספרים האלה שגם האיורים וגם העלילה מעלים לכם חיוך של הנאה על הפנים? שאתם חושבים לעצמכם שלפעמים ספר תמים ומתוק זה מה שצריך כדי לעשות נעים בלב? הספר נשיקה לשפונזה עונה בדיוק על הקריטריונים.
סיפורה של שפונזה, ג'ירפה גבוהת קומה, שגרה בחצר של הילד מיכאל. יום אחד, היא רואה שמיכאל מקבל נשיקה מאביו. מיד גם היא רוצה לקבל גם נשיקה שכזו. היא פונה לכלבה ולחתול בבקשה לנשיקה, אך הם מסרבים בטענה שאינם יכולים להגיע כל כך גבוה. היא מחליטה לפנות לציפור שנמצאת על ענף גבוה. הציפור בהחלט מסכימה אך הנשיקה כלל לא היתה נעימה לשפונזה, כי המקור של הציפור היה קשה ומחודד והיא רצתה נשיקה רכה ונעימה. ואז פגשה שפונזה את מיכאל. היא ביקשה ממנו נשיקה. מיכאל ניסה להגיע לשפונזה, התאמץ ועמד על קצות האצבעות, אבל שפונזה היתה מאד גבוההההההה. אז מיכאל ביקש ממנה להתכופץ קצת, אבל עדיין היא היתה מאד גבוההההההה. הוא ניסה להביא כסא ושולחן ומיטה כדי להגיע, אבל לא כל כך הצליח. הוא חשב וחשב ובסוף מצא פתרון. הוא טיפס בזריזות על העץ והיגיע לראשה של שפונזה ונתן לה נשיקה על הלחי. זה היה כל נעים לשניהם, שהוא נתן לה עוד כמה נשיקות. שפונזה הלכה לה לישון וחלמה חלומות מתוקים על נשיקות ומיכאל חזר הביתה לאכול ארוחת ערב וקיבל גם הוא נשיקה מאבא אחת על כל עין והלך גם הוא לישון. וזה הסוף.
ספר שמאפשר לדבר על לרצות דברים שיש לאחרים ועל קנאה, בשביל איזה חברים אנחנו מוכנים להתאמץ ולעשות דברים ולמה. ניתן גם לשוחח מה קורה כשלא מצליחים במשהו ומה אפשר לעשות כדי כן להצליח, ניתן גם לשוחח על כך ששפונזה ומיכאל לא התייאשו, למרות המכשולים שהיו בדרך והיו נחושים וגם כמו שמיקה אומרת "היו בעלי תושיה".
ההוצאה ממליצה לגילאי 3-5. לטעמי, ניתן אפילו לפני. כמובן שהשיח ישתנה מגיל לגיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה