הילדה מאחורי הר השיער
כתבה: ניצה אייר, איירה: כריסטינה קדמון, הוצאה: ספריית הפועלים
סיפור מקסים על כך שהמראה הוא לא האנשים ומה שחשוב זה מה שבפנים.
סיפורה של יעלי, שמה שמאפיין אותה בעיני כולם הוא רעמת השיער הבהירה והמתולתלת שלה, שמזמינה כל הזמן מצד כולם התפעלות, התעניינות, נגיעות ושאלות. השיער של יעלי הופך בעיני כולם ליעלי, אבל מתחת לערימת השיער יש ילדה עם אף כפתור, עיניים ירוקות ופה מחייך, שאוהבת גם לרוץ ולצייר. יעלי לא אוהבת את המצב הזה, שמה שרואים בה זה רק ערימת שיערות .היא מנסה להסתיר אותה בדרכים שונות: עם כובע, עם צמות ונתקלת בתגובות לא אוהדות לשינוי מצד החברים, מצד המורה ואפילו מצד החברות של אמא. יעלי מחליטה שזהו, היא רוצה להסתפר קצר קצר, ומתעקשת ולא מוותרת.
אחרי התספורת יעלי היא כבר לא הילדה עם השיערות המיוחדות. יעלי היא פשוט יעלי.
האיורים המדהימים של כריסטינה קדמון נותנים את הנפח ההכרחי לגיבור הסיפור בהתחלה, השיער, שלבסוף מקצץ תפקידו, תרתי משמע, ואת מקומו תופסת הגיבורה האמיתית, יעל. האיורים מאפשרים ממש להבין את הרגשות של יעל ואת המשמעות הגדולה כל כך שתופס השיער בחייה ובחיי הסובבים אותה.
הספר מאפשר לשוחח עם הילדים על התחושות של יעלי, שאחרים בחנו אותה רק לפי השיער. ניתן לשוחח על המראה כמשהו ראשוני שאנו שופטים לפיו אנשים-האם יש ילדים מסויימים שלא רוצים/מאד רוצים לשחק איתם בגלל המראה , האם יש דברים אחרים שחשובים בבחירת חברים ובהתחברות לאחרים, האם קרו להם מקרים שגם אותם שפטו לפי איך שהם נראים? איך הם הרגישו? מה מייחד אותם?
בסביבות גיל 3-4 (ולפעמים זה גם לא מפסיק בגילאים שלנו) מתחילה ההסתכלות על הסביבה, החיזוקים שמקבלים על מראה:"איזו שמלה יפה/ איזה מכנסיים יפים" " איזה שיער" גורמים לילדים לבחון את עצמם חיצונית ולהשוות לאחרים. הרצון להידמות לאחרים שזוכים לחיזוק חיובי בגלל מראה זה או אחר, הרצון לקבל חיזוק חיובי חוזר על מראה שנחל הצלחה (ההתעקשות על שמלות לדוגמא אצל בנות בגיל הזה...כי הרי כולנו מתפעלים משמלות יפיפיות:)), מייצרים אצל הילדים את חשיבות המראה העצמי ושל האחרים כפרמטר משמעותי בהתנהלות החברתית. איני מתיימרת שלא לחטוא גם אני בהתנהלות שכזו, ועדיין אני חשה שאנו כהורים יכולים לשוחח עם הילדים גם על הרבדים שמעבר למראה החיצוני גרידא וספר שכזה בהחלט יכול לסייע בשיח.
כתבה: ניצה אייר, איירה: כריסטינה קדמון, הוצאה: ספריית הפועלים
סיפור מקסים על כך שהמראה הוא לא האנשים ומה שחשוב זה מה שבפנים. סיפורה של יעלי, שמה שמאפיין אותה בעיני כולם הוא רעמת השיער הבהירה והמתולתלת שלה, שמזמינה כל הזמן מצד כולם התפעלות, התעניינות, נגיעות ושאלות. השיער של יעלי הופך בעיני כולם ליעלי, אבל מתחת לערימת השיער יש ילדה עם אף כפתור, עיניים ירוקות ופה מחייך, שאוהבת גם לרוץ ולצייר. יעלי לא אוהבת את המצב הזה, שמה שרואים בה זה רק ערימת שיערות .היא מנסה להסתיר אותה בדרכים שונות: עם כובע, עם צמות ונתקלת בתגובות לא אוהדות לשינוי מצד החברים, מצד המורה ואפילו מצד החברות של אמא. יעלי מחליטה שזהו, היא רוצה להסתפר קצר קצר, ומתעקשת ולא מוותרת.
אחרי התספורת יעלי היא כבר לא הילדה עם השיערות המיוחדות. יעלי היא פשוט יעלי.
האיורים המדהימים של כריסטינה קדמון נותנים את הנפח ההכרחי לגיבור הסיפור בהתחלה, השיער, שלבסוף מקצץ תפקידו, תרתי משמע, ואת מקומו תופסת הגיבורה האמיתית, יעל. האיורים מאפשרים ממש להבין את הרגשות של יעל ואת המשמעות הגדולה כל כך שתופס השיער בחייה ובחיי הסובבים אותה.
הספר מאפשר לשוחח עם הילדים על התחושות של יעלי, שאחרים בחנו אותה רק לפי השיער. ניתן לשוחח על המראה כמשהו ראשוני שאנו שופטים לפיו אנשים-האם יש ילדים מסויימים שלא רוצים/מאד רוצים לשחק איתם בגלל המראה , האם יש דברים אחרים שחשובים בבחירת חברים ובהתחברות לאחרים, האם קרו להם מקרים שגם אותם שפטו לפי איך שהם נראים? איך הם הרגישו? מה מייחד אותם?
בסביבות גיל 3-4 (ולפעמים זה גם לא מפסיק בגילאים שלנו) מתחילה ההסתכלות על הסביבה, החיזוקים שמקבלים על מראה:"איזו שמלה יפה/ איזה מכנסיים יפים" " איזה שיער" גורמים לילדים לבחון את עצמם חיצונית ולהשוות לאחרים. הרצון להידמות לאחרים שזוכים לחיזוק חיובי בגלל מראה זה או אחר, הרצון לקבל חיזוק חיובי חוזר על מראה שנחל הצלחה (ההתעקשות על שמלות לדוגמא אצל בנות בגיל הזה...כי הרי כולנו מתפעלים משמלות יפיפיות:)), מייצרים אצל הילדים את חשיבות המראה העצמי ושל האחרים כפרמטר משמעותי בהתנהלות החברתית. איני מתיימרת שלא לחטוא גם אני בהתנהלות שכזו, ועדיין אני חשה שאנו כהורים יכולים לשוחח עם הילדים גם על הרבדים שמעבר למראה החיצוני גרידא וספר שכזה בהחלט יכול לסייע בשיח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה