גוזל השלולית
כתבה: ג'ין ויליס איירה: גון מילוורד הוצאה: כנרת, זמורה ביתן, דביר
ספר לילדים שאוהבים לדמיין וספר להורים שלא הפסיקו. ספר המערבב מציאות ודמיון, אמת מול שקר ועל משמעותה של אהבה אחת, אמיתית. האיורים מרהיבים ביופיים ומעניקים לסיפור נופך קסום כמפזרים אבקת קסמים לכל אורכו.
סיפורן של שתי אחיות המסופר מנקודת מבטה של האחות הקטנה.
שתי האחיות, מבטיחות לאמא שהן הולכות לחברתן אנה. במקום זה, הציעה עלמה, האחות הבכורה, ללכת לבריכת הקסמים ביער הפעמוניות, למרות שהדבר היה אסור. הן החליטו ללכת לדוג סלמנדרות בבריכה ולא לגלות על כך לאף אחד. הן לא מצליחות לדוג סלמנדרה, אך האחות הקטנה מצליחה לדוג גוזל שלולית. גוזל שלולית הוא יצור, שלא ברור אם הוא יציר דמיון או חיה במציאות. הוא בגודל של צפרדע, שמנמן וכחול עם זנב מחודד וזוג כנפיים קטנטנות. הן מחליטות להביא אותו הביתה, לטפל בו ולגדל אותו. הן מאד רוצות לספר לאמא ולא יכולות, כי הן הרי הבטיחו שילכו לאנה ובמקום זה הן הלכו לבריכת הקסמים. אמא עלולה לכעוס, אם תגלה זאת. הן מחליטות לשמור את דבר גוזל השלולית בסוד. הן מכינות לו בית ומאכילות אותו פירורי עוגה ואף מראות אותו לחברים. גוזל השלולית מתחיל אט אט לאבד מחיוניותו, הכנפיים שלו נשמטות, הוא הופך חיוור ולא אוכל כלל. האחיות פוחדות לבקש את עזרתה של אמא. בסוף, אמא מגלה את הבנות הבוכות עם דלי בידן והאחות הקטנה מודה שהיא בסוף גלתה את הסוד. אמא מספרת שגם היא כשהיתה קטנה ראתה גוזל שלולית, והיא מסבירה כי מקומו הוא בטבע. האחיות מחליטות להחזירו לבריכת הקסמים וזאת בגלל אהבתן אליו. באהבה, כך הן אומרות, צריך לעשות מה שטוב בשבילו, גם אם זה כואב להן בלב.
האחות הקטנה גדלה לה וגם לה נולדה בת. הבת טיילה לה ומצאה גן היא בבריכת הקסמים הפתעה.....מאות גוזלי שלולית. זה מה שהיא סיפרה לה והיא אכן מאמינה.
ניתן לשוחח על החשיבות של לומר האמת ועל כך שניתן לומר הכל לאבא ואמא, לשוחח על מה קורה כשמסתירים דברים, מה קורה אם אנחנו יודעים שמשהו אסור אבל מישהו מנסה לשכנע אותנו לעשות אותו בכל זאת. ניתן גם לבדוק דמיון מול מציאות בסיפור.
למחרת היום שהקראתי את הספר, מיקההחליטה למרוח את הלק של אמא (מזל שהשקוף ולא הורוד זוהר) על ציפורני הידים והרגלים. היא סיפרה לי על זה, למרות שידעה שזה דבר אסור עבורה. לא כעסתי, לתדהמתה (וגם לתדהמתי) ואפילו אמרתי שאם בפעם הבאה היא תבקש את הלק השקוף אני אתן לה. הצנצנת עשויה מזכוכית ולכן זה צריך להיות בהשגחת מבוגר.
היא אמרה:" אמא, את יודעת, אני תמיד יכולה לומר לך את האמת ואת לא תכעסי, נכון?". אני מקווה שזה יישאר גם לגיל ההתבגרות (מחזיקה אצבעות עם לק ורוד זוהר...)
כתבה: ג'ין ויליס איירה: גון מילוורד הוצאה: כנרת, זמורה ביתן, דביר
ספר לילדים שאוהבים לדמיין וספר להורים שלא הפסיקו. ספר המערבב מציאות ודמיון, אמת מול שקר ועל משמעותה של אהבה אחת, אמיתית. האיורים מרהיבים ביופיים ומעניקים לסיפור נופך קסום כמפזרים אבקת קסמים לכל אורכו.
סיפורן של שתי אחיות המסופר מנקודת מבטה של האחות הקטנה.
שתי האחיות, מבטיחות לאמא שהן הולכות לחברתן אנה. במקום זה, הציעה עלמה, האחות הבכורה, ללכת לבריכת הקסמים ביער הפעמוניות, למרות שהדבר היה אסור. הן החליטו ללכת לדוג סלמנדרות בבריכה ולא לגלות על כך לאף אחד. הן לא מצליחות לדוג סלמנדרה, אך האחות הקטנה מצליחה לדוג גוזל שלולית. גוזל שלולית הוא יצור, שלא ברור אם הוא יציר דמיון או חיה במציאות. הוא בגודל של צפרדע, שמנמן וכחול עם זנב מחודד וזוג כנפיים קטנטנות. הן מחליטות להביא אותו הביתה, לטפל בו ולגדל אותו. הן מאד רוצות לספר לאמא ולא יכולות, כי הן הרי הבטיחו שילכו לאנה ובמקום זה הן הלכו לבריכת הקסמים. אמא עלולה לכעוס, אם תגלה זאת. הן מחליטות לשמור את דבר גוזל השלולית בסוד. הן מכינות לו בית ומאכילות אותו פירורי עוגה ואף מראות אותו לחברים. גוזל השלולית מתחיל אט אט לאבד מחיוניותו, הכנפיים שלו נשמטות, הוא הופך חיוור ולא אוכל כלל. האחיות פוחדות לבקש את עזרתה של אמא. בסוף, אמא מגלה את הבנות הבוכות עם דלי בידן והאחות הקטנה מודה שהיא בסוף גלתה את הסוד. אמא מספרת שגם היא כשהיתה קטנה ראתה גוזל שלולית, והיא מסבירה כי מקומו הוא בטבע. האחיות מחליטות להחזירו לבריכת הקסמים וזאת בגלל אהבתן אליו. באהבה, כך הן אומרות, צריך לעשות מה שטוב בשבילו, גם אם זה כואב להן בלב.
האחות הקטנה גדלה לה וגם לה נולדה בת. הבת טיילה לה ומצאה גן היא בבריכת הקסמים הפתעה.....מאות גוזלי שלולית. זה מה שהיא סיפרה לה והיא אכן מאמינה.
ניתן לשוחח על החשיבות של לומר האמת ועל כך שניתן לומר הכל לאבא ואמא, לשוחח על מה קורה כשמסתירים דברים, מה קורה אם אנחנו יודעים שמשהו אסור אבל מישהו מנסה לשכנע אותנו לעשות אותו בכל זאת. ניתן גם לבדוק דמיון מול מציאות בסיפור.
למחרת היום שהקראתי את הספר, מיקההחליטה למרוח את הלק של אמא (מזל שהשקוף ולא הורוד זוהר) על ציפורני הידים והרגלים. היא סיפרה לי על זה, למרות שידעה שזה דבר אסור עבורה. לא כעסתי, לתדהמתה (וגם לתדהמתי) ואפילו אמרתי שאם בפעם הבאה היא תבקש את הלק השקוף אני אתן לה. הצנצנת עשויה מזכוכית ולכן זה צריך להיות בהשגחת מבוגר.
היא אמרה:" אמא, את יודעת, אני תמיד יכולה לומר לך את האמת ואת לא תכעסי, נכון?". אני מקווה שזה יישאר גם לגיל ההתבגרות (מחזיקה אצבעות עם לק ורוד זוהר...)
ספר מקסים. ממליצה עליו בחום גם כן. בכלל כל נושא השלוליות מרתק את הבן שלי. בשבילו זה אחד ממשחקים לילדים הכי אהובים.
השבמחקאנחנו עכשיו גם בחקר שלוליות-לגלות כל מיני דברים נסתרים בהן וגם לגלות כמה בוץ יכולות המגפיים לספוג בלי שאמא תאבד את שפיותה...
השבמחק