החתול שדפנה רוצה
כתבה: אבירמה גולן, איירה: רעיה קרס הוצאה: כנרת, זמורה ביתן, דביר
סיפור על אהבה לילדה אחת קטנה ושל ילדה אחת קטנה לחתול.
בבסיס הסיפור הילדה דפנה שרוצה חתול ליום הולדתה. כול בני המשפחה מתגייסים למצוא לה חתול, בלי להבין מה בדיוק היא רוצה. הם מוצאים לה חתול מבד, אך זה אינו החתול שדפנה רוצה. היא רוצה חתול אמיתי ומציבה רשימת מאפיינים דקדקנית:" קצת שחור, קצת לבן, קטן קטן, עגלגל ושמנמן, עם אף ורוד ומיאו דקיק שקוראים לו לקיק".
כולם באמת מנסים, מסתובבים ומחפשים במשך ארבעה ימים, אך כל חתול אינו עונה על רשימת הדרישות: אחד-רק שחור, אחד- לבן, אחד גדול מידי, אחד קטן, אחד עם אף ורוד אך רזה מאד ואחד לא בא כשקראו לו לקיק.
לבסוף, ביום החמישי, פונים כולם מאושרים לדפנה, כי החתולה של טלי המליטה גורים ויש שם אחד שהוא פשוט האחד בדיוק.דפנה מתבוננת בגור הקטן, שרק ישן ,ואיתה לא ממש מתקשר. זה בכלל לא חתול, אומרת דפנה, זו חתולה ודפנה שבה ומדגישה לכולם את מה שהיא מחפשת בחתול ואף תולה תמונה של חתול כזה בדיוק על המקרר.
ערב יום ההולדת מגיע וכולם מיואשים. קנו לדפנה מתנות רבות אבל חתול-אין. דפנה שוכבת לה במיטה ושומעת לפתע גירוד ושריטה. בחלון מופיע חתול קטן ודפנה מטפלת בו עד שהם נרדמים יחד.
בבוקר מגיעים כולם עם בלונים ועוגה לדפנה למיטה ומתנצלים שחתול לא מצאו, אבל אולי בשנה הבאה.
הם מגלים מישהו נוסף מסתתר מתחת לשמיכה-חתול. לא שחור, לא לבן, מפוספס כולו וג'ינגי. כולם נדהמים הרי זה לא לקיק. דפנה מסכימה ואומרת, שעדיין הוא החתול המקסים בעולם, הוא מתגלגל ומשתולל וקוראים לו נאוה.כולם מזדעזעים למשמע השם, הרי נאוה, ידוע לכול, הוא שם של בת. דפנה מתעקשת שזהו שמו, שם המתאים לו וככה יצא שזהו החתול שדפנה רצתה.
האיורים המדהימים של רעיה קרס משתלבים בהרמוניה מושלמת עם הטקסט. החריזה זורמת ומגלגלת את הסיפור על הלשון. האיורים מצליחים להעביר את טון הדיבור, את הרגשות של דפנה וגם של המשפחה בתהליך החיפוש אחר האהבה לחתול אחד קטן. האיורים מציגים משפחה קצת לא סטריאוטיפית -אבא שאוהב לבשל, אמא שכל הזמן מסתובבת עם מחשב נייד, דודה רזה מהרגיל ועם משקפי שנות החמישים וסבא סבתא שישנים במיטות נפרדות וגם דפנה, טום בוי חמודה, שיודעת לעמוד על שלה וישנה עם דינוזאור.
סיפור שמאפשר לשוחח עם ילדים על מה קורה כשהם רוצים משהו ולא ניתן להשיג-איך הם מתנהגים? מה אפשר לעשות במקרים כאלה. ניתן גם לשוחח על מה הדברים שמשמחים אותם ואותנו. ניתן גם להעלות את נושא הסטריאוטיפים של התפקידים על פי ג'נדר, כי זהו הגיל בדיוק שזה מתחיל ויש בסיפור דברים רבים שמאפשרים לנו להציף שסטריאוטיפים הם לא תמיד משהו שאנחנו רוצים להתנהל על פיו.
ופשוט......ניתן להקריא, להסתכל על האיורים ולהתענג.
כתבה: אבירמה גולן, איירה: רעיה קרס הוצאה: כנרת, זמורה ביתן, דבירסיפור על אהבה לילדה אחת קטנה ושל ילדה אחת קטנה לחתול.
בבסיס הסיפור הילדה דפנה שרוצה חתול ליום הולדתה. כול בני המשפחה מתגייסים למצוא לה חתול, בלי להבין מה בדיוק היא רוצה. הם מוצאים לה חתול מבד, אך זה אינו החתול שדפנה רוצה. היא רוצה חתול אמיתי ומציבה רשימת מאפיינים דקדקנית:" קצת שחור, קצת לבן, קטן קטן, עגלגל ושמנמן, עם אף ורוד ומיאו דקיק שקוראים לו לקיק".
כולם באמת מנסים, מסתובבים ומחפשים במשך ארבעה ימים, אך כל חתול אינו עונה על רשימת הדרישות: אחד-רק שחור, אחד- לבן, אחד גדול מידי, אחד קטן, אחד עם אף ורוד אך רזה מאד ואחד לא בא כשקראו לו לקיק.
לבסוף, ביום החמישי, פונים כולם מאושרים לדפנה, כי החתולה של טלי המליטה גורים ויש שם אחד שהוא פשוט האחד בדיוק.דפנה מתבוננת בגור הקטן, שרק ישן ,ואיתה לא ממש מתקשר. זה בכלל לא חתול, אומרת דפנה, זו חתולה ודפנה שבה ומדגישה לכולם את מה שהיא מחפשת בחתול ואף תולה תמונה של חתול כזה בדיוק על המקרר.
ערב יום ההולדת מגיע וכולם מיואשים. קנו לדפנה מתנות רבות אבל חתול-אין. דפנה שוכבת לה במיטה ושומעת לפתע גירוד ושריטה. בחלון מופיע חתול קטן ודפנה מטפלת בו עד שהם נרדמים יחד.
בבוקר מגיעים כולם עם בלונים ועוגה לדפנה למיטה ומתנצלים שחתול לא מצאו, אבל אולי בשנה הבאה.
הם מגלים מישהו נוסף מסתתר מתחת לשמיכה-חתול. לא שחור, לא לבן, מפוספס כולו וג'ינגי. כולם נדהמים הרי זה לא לקיק. דפנה מסכימה ואומרת, שעדיין הוא החתול המקסים בעולם, הוא מתגלגל ומשתולל וקוראים לו נאוה.כולם מזדעזעים למשמע השם, הרי נאוה, ידוע לכול, הוא שם של בת. דפנה מתעקשת שזהו שמו, שם המתאים לו וככה יצא שזהו החתול שדפנה רצתה.
האיורים המדהימים של רעיה קרס משתלבים בהרמוניה מושלמת עם הטקסט. החריזה זורמת ומגלגלת את הסיפור על הלשון. האיורים מצליחים להעביר את טון הדיבור, את הרגשות של דפנה וגם של המשפחה בתהליך החיפוש אחר האהבה לחתול אחד קטן. האיורים מציגים משפחה קצת לא סטריאוטיפית -אבא שאוהב לבשל, אמא שכל הזמן מסתובבת עם מחשב נייד, דודה רזה מהרגיל ועם משקפי שנות החמישים וסבא סבתא שישנים במיטות נפרדות וגם דפנה, טום בוי חמודה, שיודעת לעמוד על שלה וישנה עם דינוזאור.
סיפור שמאפשר לשוחח עם ילדים על מה קורה כשהם רוצים משהו ולא ניתן להשיג-איך הם מתנהגים? מה אפשר לעשות במקרים כאלה. ניתן גם לשוחח על מה הדברים שמשמחים אותם ואותנו. ניתן גם להעלות את נושא הסטריאוטיפים של התפקידים על פי ג'נדר, כי זהו הגיל בדיוק שזה מתחיל ויש בסיפור דברים רבים שמאפשרים לנו להציף שסטריאוטיפים הם לא תמיד משהו שאנחנו רוצים להתנהל על פיו.
ופשוט......ניתן להקריא, להסתכל על האיורים ולהתענג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה