כשאבא היה עצוב
כתב: יונתן יבין, אייר: גלעד סופר, הוצאה: עם עובד
מכירים את הסיטואציה שהילד בוכה ובוכה ללא סיבה נראית לעין, ונדמה ששום דבר לא מצליח לעצור את הבכי?
בספרו של יונתן יבין, יש אבא יצירתי אחד שמנסה להתמודד עם מצב בו לבתו, נעה, פשוט עצוב והיא אינה חדלה מלבכות.
יום אחד לנעה היה עצוב, ,סתם כך. נעה ממש התייפחה ואפילו התחבאה לה מתחת לשמיכה, כך סתם עצובה.
כשאביה היגיע הביתה, הוא ניסה לדובב אותה ולהבין את פשר מצב רוחה, אך לשווא. אבא לא ויתר והחליט לשתף את בתו בעצב שגם תפס כל חלקה בליבו. אבא מספר לנעה על הבכי הגדול שנמשך שעות, בכי בלי הפסקות. כל הדמעות שזלגו בכמויות הפכו בסוף לים, ים המלח. נעה מתקשה להאמין לסיפור והבכי ממשיך. אבא לא מתייאש וממשיך בסיפורו, בים הדמעות היתה דגיגה קטנה ושמה יגונית. בזמן שאבא צף לו באמצע הים וממרר בבכי, הוא דג את יגונית. יגונית מציעה לו 3 משאלות. את המשאלה האחרונה יגונית לא הסכימה לקיים. אבא ביקש להפסיק לבכות. אבא מבין כי אם היתה יגונית נענית למשאלתו, ים המלח היה מתייבש מדמעות ומה היה קורה לכל הדגים? אבא הבין "שטוב שאנשים לפעמים בוכים, כי בכל עצב שוחים גם כמה דגשים שמחים". לאחר שמשאלתו לא נענתה אבא ביקש משאלה חדשה, שנעה בתו תפסיק לבכות ומשאלה זו אכן התגשמה, סיים אבא את סיפורו. נעה השתתקה ואכן הדמעות נעלמו, האף כבר יבש וכיווץ השפתיים הפך לו לחיוך נחמד. אפילו ליד הפופיק היא התחילה להרגיש איך השמחה ממלאת את הבטן.
סיפור העלילה יכול לגרום לכל הורה ולכל ילד להזדהות עם הגיבורים. הטקסט המחורז ומלא ההומור זורם להפליא. האיורים הנפלאים של גלעד סופר מוסיפים נפח וממשות לעלילה. הם מצליחים להמחיש להפליא את מצב הרוח העצוב מול השמח בצבעים אפורים מול תמונות צבעוניות ועליזות בהתאמה. יש כאן גם קריצה לחיים המודרניים, הגורמים לנו להרגיש כאחד מיני רבים בתוך חלל עבודה אחד ואת העצב והרגשות השליליים שיכולים להיות בחיים אלה.
ספר שמאפשר לשוחח עם הילדים על רגשות בכלל ועל רגשות שליליים בפרט. אפשר לבחון כיצד הם מתנהגים כשהם עצובים או כועסים ומה ניתן לעשות כדי להתמודד עם הרגשות האלה, האם ההתנהגות, שמבטאת את העצב או הכעס יכולה להיות אחרת וכיצד ניתן לשנותה. לא פחות חשוב, גם אנחנו, ההורים, כועסים, עצובים ופוחדים ואפשר בהחלט גם לדבר על זה. בעיני, זה מאפשר לילד לדעת שהרגשות הללו הם לגיטימיים וכך גם השיתוף בהם.
כתב: יונתן יבין, אייר: גלעד סופר, הוצאה: עם עובד
מכירים את הסיטואציה שהילד בוכה ובוכה ללא סיבה נראית לעין, ונדמה ששום דבר לא מצליח לעצור את הבכי?
בספרו של יונתן יבין, יש אבא יצירתי אחד שמנסה להתמודד עם מצב בו לבתו, נעה, פשוט עצוב והיא אינה חדלה מלבכות.
יום אחד לנעה היה עצוב, ,סתם כך. נעה ממש התייפחה ואפילו התחבאה לה מתחת לשמיכה, כך סתם עצובה.
כשאביה היגיע הביתה, הוא ניסה לדובב אותה ולהבין את פשר מצב רוחה, אך לשווא. אבא לא ויתר והחליט לשתף את בתו בעצב שגם תפס כל חלקה בליבו. אבא מספר לנעה על הבכי הגדול שנמשך שעות, בכי בלי הפסקות. כל הדמעות שזלגו בכמויות הפכו בסוף לים, ים המלח. נעה מתקשה להאמין לסיפור והבכי ממשיך. אבא לא מתייאש וממשיך בסיפורו, בים הדמעות היתה דגיגה קטנה ושמה יגונית. בזמן שאבא צף לו באמצע הים וממרר בבכי, הוא דג את יגונית. יגונית מציעה לו 3 משאלות. את המשאלה האחרונה יגונית לא הסכימה לקיים. אבא ביקש להפסיק לבכות. אבא מבין כי אם היתה יגונית נענית למשאלתו, ים המלח היה מתייבש מדמעות ומה היה קורה לכל הדגים? אבא הבין "שטוב שאנשים לפעמים בוכים, כי בכל עצב שוחים גם כמה דגשים שמחים". לאחר שמשאלתו לא נענתה אבא ביקש משאלה חדשה, שנעה בתו תפסיק לבכות ומשאלה זו אכן התגשמה, סיים אבא את סיפורו. נעה השתתקה ואכן הדמעות נעלמו, האף כבר יבש וכיווץ השפתיים הפך לו לחיוך נחמד. אפילו ליד הפופיק היא התחילה להרגיש איך השמחה ממלאת את הבטן.סיפור העלילה יכול לגרום לכל הורה ולכל ילד להזדהות עם הגיבורים. הטקסט המחורז ומלא ההומור זורם להפליא. האיורים הנפלאים של גלעד סופר מוסיפים נפח וממשות לעלילה. הם מצליחים להמחיש להפליא את מצב הרוח העצוב מול השמח בצבעים אפורים מול תמונות צבעוניות ועליזות בהתאמה. יש כאן גם קריצה לחיים המודרניים, הגורמים לנו להרגיש כאחד מיני רבים בתוך חלל עבודה אחד ואת העצב והרגשות השליליים שיכולים להיות בחיים אלה.
ספר שמאפשר לשוחח עם הילדים על רגשות בכלל ועל רגשות שליליים בפרט. אפשר לבחון כיצד הם מתנהגים כשהם עצובים או כועסים ומה ניתן לעשות כדי להתמודד עם הרגשות האלה, האם ההתנהגות, שמבטאת את העצב או הכעס יכולה להיות אחרת וכיצד ניתן לשנותה. לא פחות חשוב, גם אנחנו, ההורים, כועסים, עצובים ופוחדים ואפשר בהחלט גם לדבר על זה. בעיני, זה מאפשר לילד לדעת שהרגשות הללו הם לגיטימיים וכך גם השיתוף בהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה