התרנגולת שהלכה אחורה
כתבה: נורית זרחי, איירה: הילה חבקין, הוצאה: עם עובד
נורית זרחי, כהרגלה, בסיפור שמתאים לילדים ולמבוגרים כאחד. סיפור עם רבדים רבים ורמיזות לקהלים השונים. ספר שנון, שגורם לאסימונים ליפול, לעצירה קלה ולהסתכלות קצת שונה על דברים.
אפשר לראות את ייחודו של הספר ואת לב ליבו עוד בעטיפה ובה כותרת שצריך לקרוא מהסוף להתחלה.
במרכז הסיפור שתי דמויות-ילדה ותרנגולת.
ילדה אחת נכנסת למטבח ביתה ורואה בו תרנגולת מסתובבת. הילדה מנסה לברר מה עושה שם התרנגולת, אך התרנגולת אומרת שטעתה כשנכנסה לבית ושבעצם המקום הקודם בו היתה היה הרבה יותר טוב. הילדה מנסה להציע כיבוד לתרנגולת לפני שהיא עוזבת: עוגת גבינה, ספגטי או שניצל. התרנגולת מבועתת מחוסר הרגישות של הילדה (שמציעה לה שניצל...) ושוב מעלה את הנקודה כי בבית האחר היה לה טוב יותר. הילדה מגלה הבנה לרצונה של התרנגולת לחזור למקומה הקודם, אך התרנגולת אינה זוכרת את הכתובת. היא מחליטה ללכת אחורנית כדי להגיע למקום בו היתה. היא מגיעה עם הילדה לבית אחר, אך גם שם אינה חשה בנח ומחליטה לחזור עוד אחורה. היא מגיעה לחנות כובעים (המאיירת בחרה בשם מתאים:"נוסטלגיה") ומנסה לברר עם המוכרת האם לא השאירה שם כובע, שעוד לא קנתה, כי היא זוכרת שכשחבשה אותו הרגישה הרבה יותר טוב. התרנגולת מקבלת לבסוף כובע סגור מהמוכרת, אך הכובע מכסה את עיניה והיא נופלת לבור. למזלה, היא זוכרת שפעם כבר נפלה לבור ולכן מוצאת סולם שמוציא אותה החוצה, אל האור.
הילדה מציעה לה ללכת קדימה, אך התרנגולת מסרבת ורוצה לחזור למקום בו היתה קודם. הילדה משתפת אותה במצב דומה שהיה לה כדי להבהיר את תפישתה. מצב בו גם היא רצתה להיות בגן הקודם שלה, אבל היא גילתה לבסוף ש"הגן של עכשיו היה הרבה יותר טוב" . התרנגולתמגיבה במשפט גאוני:"אני לא יודעת את הכתובת של קדימה. כנראה אני צריכה ללכת עוד קצת אחורה כדי ללכת קדימה". התרנגולת מוצאת ביצה ונכנסת לתוכה ואומרת:"הגעתי לסוף האחורנית, עכשיו אפשר להתחיל מהתחלה". מתוך הביצה בוקע לו אפרוח עם הכובע הסגול והילדה צופה בו צועד במרץ קדימה.
הילה חבקין מצליחה להתחבר לרוח הספר וניתן לראות באיורים שניניות שמוסיפות לעלילה. לדוגמא: התרנגולת לובשת שמלה עם דוגמאת ביצי עין, לוחיות הזיהוי של המכוניות הן OFOT ו-HEN DA, על הביצה אליה נכנסת התרנגולת יש שלט עליו כתובה המילה "שלום" בהיפוך.
מיקה מאד אוהבת (כמו אמא שלה) את הספרים של נורית זרחי. ביום בו נקנה הספר כבר קראנו בו מספר פעמים ובכל פעם מצאנו עוד נקודה חדשה להסתכלות.מיקה גם הביאה אותו לגן כדי לשתף את הילדים והגננת בחויה המרגשת.
אין ספק שזהו אחד מאותם ספרים שטומנים בחובם אפשרויות רבות כל כך לשיח עם הילדים.
ניתן לשוחח על פרידה ועל מה היא עושה לנו, על כך שלפעמים הכובע של העבר, של מה שהיינו רגילים גורם לנו לא לראות את הדרך קדימה ולהבין שאולי ההווה יכול להיות טוב יותר. מומלץ להתייחס למקרים שהיה קשה לכם לנהוג כך וגם לשמוע מהילדים על חוויות שלהם כגון פרידה מגן, מעבר מקום מגורים וכו'. ניתן גם להתייחס למערכת היחסים בין שתי הגיבורות-התרנגולת והילדה ותפישות עולמן השונות, להתייחסות הבוגרת, המקשיבה והמכילה של הילדה שמזכירה גם מערכת יחסים בין מבוגר לילד. ניתן גם להתייחס לכך שלפעמים צריך לחזור אחורה, כדי לשפר דברים באופן אקטיבי כדי שהעתיד יוכל להיות טוב יותר.
כתבה: נורית זרחי, איירה: הילה חבקין, הוצאה: עם עובד
נורית זרחי, כהרגלה, בסיפור שמתאים לילדים ולמבוגרים כאחד. סיפור עם רבדים רבים ורמיזות לקהלים השונים. ספר שנון, שגורם לאסימונים ליפול, לעצירה קלה ולהסתכלות קצת שונה על דברים.
אפשר לראות את ייחודו של הספר ואת לב ליבו עוד בעטיפה ובה כותרת שצריך לקרוא מהסוף להתחלה.
במרכז הסיפור שתי דמויות-ילדה ותרנגולת. ילדה אחת נכנסת למטבח ביתה ורואה בו תרנגולת מסתובבת. הילדה מנסה לברר מה עושה שם התרנגולת, אך התרנגולת אומרת שטעתה כשנכנסה לבית ושבעצם המקום הקודם בו היתה היה הרבה יותר טוב. הילדה מנסה להציע כיבוד לתרנגולת לפני שהיא עוזבת: עוגת גבינה, ספגטי או שניצל. התרנגולת מבועתת מחוסר הרגישות של הילדה (שמציעה לה שניצל...) ושוב מעלה את הנקודה כי בבית האחר היה לה טוב יותר. הילדה מגלה הבנה לרצונה של התרנגולת לחזור למקומה הקודם, אך התרנגולת אינה זוכרת את הכתובת. היא מחליטה ללכת אחורנית כדי להגיע למקום בו היתה. היא מגיעה עם הילדה לבית אחר, אך גם שם אינה חשה בנח ומחליטה לחזור עוד אחורה. היא מגיעה לחנות כובעים (המאיירת בחרה בשם מתאים:"נוסטלגיה") ומנסה לברר עם המוכרת האם לא השאירה שם כובע, שעוד לא קנתה, כי היא זוכרת שכשחבשה אותו הרגישה הרבה יותר טוב. התרנגולת מקבלת לבסוף כובע סגור מהמוכרת, אך הכובע מכסה את עיניה והיא נופלת לבור. למזלה, היא זוכרת שפעם כבר נפלה לבור ולכן מוצאת סולם שמוציא אותה החוצה, אל האור.
הילדה מציעה לה ללכת קדימה, אך התרנגולת מסרבת ורוצה לחזור למקום בו היתה קודם. הילדה משתפת אותה במצב דומה שהיה לה כדי להבהיר את תפישתה. מצב בו גם היא רצתה להיות בגן הקודם שלה, אבל היא גילתה לבסוף ש"הגן של עכשיו היה הרבה יותר טוב" . התרנגולתמגיבה במשפט גאוני:"אני לא יודעת את הכתובת של קדימה. כנראה אני צריכה ללכת עוד קצת אחורה כדי ללכת קדימה". התרנגולת מוצאת ביצה ונכנסת לתוכה ואומרת:"הגעתי לסוף האחורנית, עכשיו אפשר להתחיל מהתחלה". מתוך הביצה בוקע לו אפרוח עם הכובע הסגול והילדה צופה בו צועד במרץ קדימה.
הילה חבקין מצליחה להתחבר לרוח הספר וניתן לראות באיורים שניניות שמוסיפות לעלילה. לדוגמא: התרנגולת לובשת שמלה עם דוגמאת ביצי עין, לוחיות הזיהוי של המכוניות הן OFOT ו-HEN DA, על הביצה אליה נכנסת התרנגולת יש שלט עליו כתובה המילה "שלום" בהיפוך.
מיקה מאד אוהבת (כמו אמא שלה) את הספרים של נורית זרחי. ביום בו נקנה הספר כבר קראנו בו מספר פעמים ובכל פעם מצאנו עוד נקודה חדשה להסתכלות.מיקה גם הביאה אותו לגן כדי לשתף את הילדים והגננת בחויה המרגשת.
אין ספק שזהו אחד מאותם ספרים שטומנים בחובם אפשרויות רבות כל כך לשיח עם הילדים.
ניתן לשוחח על פרידה ועל מה היא עושה לנו, על כך שלפעמים הכובע של העבר, של מה שהיינו רגילים גורם לנו לא לראות את הדרך קדימה ולהבין שאולי ההווה יכול להיות טוב יותר. מומלץ להתייחס למקרים שהיה קשה לכם לנהוג כך וגם לשמוע מהילדים על חוויות שלהם כגון פרידה מגן, מעבר מקום מגורים וכו'. ניתן גם להתייחס למערכת היחסים בין שתי הגיבורות-התרנגולת והילדה ותפישות עולמן השונות, להתייחסות הבוגרת, המקשיבה והמכילה של הילדה שמזכירה גם מערכת יחסים בין מבוגר לילד. ניתן גם להתייחס לכך שלפעמים צריך לחזור אחורה, כדי לשפר דברים באופן אקטיבי כדי שהעתיד יוכל להיות טוב יותר.
חראאאאא
השבמחק